<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
והא דקשיא לך כי קאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם, אמאי לא חשיב בהדיהו עדים זוממין ומוציא שם רע. זו קושיא לראשונים ז"ל. ויש מי שתירץ דעיקר מלקות כי כתיב בעדים זוממין כתיב [דברים כ"ה] ולא איצטריך למחשביה, ומוציא שם רע אפשר דסבר לה כר' עקיבא [כתובות מ"ו ע"א] דאמר עד שישכיר עדים וישא ויתן בשכירותן. ואם תאמר מכל מקום לרבי יוחנן למה לא חשיב בהדיהו לאו דחסימה ומנהיג בכלאים דהא מחייב רבי יוחנן בפרק השוכר את הפועלים [ב"מ צ' ע"ב] חוסם בקול ומנהיג בקול ואף על גב דאין כאן מעשה, אף זו קושיא לראשונים ז"ל, והם תירצו דרבי יוחנן חשיב להו כלאו שיש בו מעשה הואיל ואתי מיניהו מעשה שחוסם פי הפרה בקולו ומנהיג את הכלאים בקולו והוו להו כמימר דאתי מיניה מעשה שנתפסת הבהמה בקדושה בדבורו, וכל כי הא הוה ליה כמעשה לרבי יוחנן כדאיתא בפרק קמא דתמורה [ג' ע"ב] דאמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תתני מימר דדיבורא דאית ביה מעשה הוא.
